סיווג אוליגוסכרידים
ישנם שני סוגים עיקריים של אוליגוסכרידים, האחד הוא אוליגוסכריד מלטוז, בעל המאפיינים של עיכול קל, מתיקות נמוכה וחדירה נמוכה, שיכולים להאריך את זמן אספקת האנרגיה, לשפר את הסיבולת הפיזית ולהתנגד לעייפות. סדרה של שינויים ותסמינים פיזיולוגיים כגון התייבשות, מאגרי אנרגיה, צריכת סוכר בדם, טמפרטורת גוף גבוהה, מושפעות של הולכת שרירים ועצבים וחוסר תפקוד מוחי קלים להתרחש לאחר צריכה ופעילות גופנית מאומצת ארוכת טווח. לאחר אכילת מלטוז, זה לא רק יכול לשמור על רמת הסוכר בדם זה מפחית את הייצור של חומצת חלב בדם, ומאזן אינסולין. ניסויים בבני אדם הראו ששימוש באוליגוסכרידים יכול להגביר את הסיבולת והיכולת התפקודית ביותר מ-30 אחוז, וההשפעה ברורה מאוד.
סוג נוסף הוא האיזומלטוליגוסכריד המכונה "גורם ביפידו". סוג זה של סוכר נכנס למעי הגס כגורם התפשטות של ביפידובקטריה, שיכול לקדם ביעילות את הצמיחה והתרבות של חיידקים מועילים בגוף האדם, ביפידובקטריה, ולעכב את הצמיחה של חיידקים מקלקלים. צריכה לטווח ארוך יכולה להאט את ההזדקנות, משלשל, אנטיבקטריאלי, אנטי סרטני, אנטי סרטני, להפחית את העומס על הכבד, לשפר את קצב ספיגת החומרים התזונתיים, במיוחד את ספיגת יוני סידן, ברזל ואבץ, לשפר את העיכול של הלקטוז ומטבוליזם של שומנים במוצרי חלב, ככל שתכולת האוליגוסכרידים גבוהה יותר, ההשפעה התזונתית והבריאותית על גוף האדם גדולה יותר.
